תאילנד

היתה לנו עצירה קצרה, של שמונה שעות בלבד, במדינה המדהימה הזאת בין הטיסה מגרמניה לטיסה לניו זילנד. 

בפעם הקודמת שנחתתי בתאילנד הייתי בת עשרים וארבע. זאת היתה הפעם הראשונה שלי בחול. הייתי עם ניר בטיול של שלוש שבועות. בפעם הקודמת הריחות של בנקוק הגעילו אותי, הם היו חזקים לי מדי. היינו אז בצפון תאילנד, היינו באיים. ראיתי הרבה מהמקדשים ואהבתי את הצבעונית, אבל זה היה נראה לי ילדותי. פחדתי מהאנשים ומהמחלות האפשריות. זכרתי יופי במדינה אבל בעצם לא זכרתי כלום. 
הפעם הנחיתה בשדה התעופה קיבלה אותנו עם ריחות משונים, הריח שיש לתאילנד. אבל הפעם התרגשתי מהריחות השונים ממה שאני מכירה. התרגשתי מהיופי, הצבעוניות, הפרחים, הפסלים בכל פינה. תחושה מטורפת של חופש והרפתקאה הציפה אותי יחד עם האקלים הטרופי, הדוכנים הקטנים באיזור שסובב את שדה התעופה, והצבעוניות הבלתי מתפשרת של תאילנד. 

מי שאומר שאנשים לא משתנים טועה ובגדול. אני חזרתי היום לתאילנד אדם שונה לגמרי מלפני שבע שנים. הרבה יותר בטוחה, הרבה יותר מעיזה, הרבה יותר מעריכה ומקבלת את כל השוני שיש בעולם. אנשים לא משתנים אם הם לא רוצים להשתנות. אבל מי שבוחר להשתנות, מי שמוכן ללכת בדרך הקשה של לשנות באמת אמונות עליהם גדל, מי שבוחר להעיז ויש לו את כח הרצון להתמיד עם השינוי - יכול להשתנות. זאת בחירה אישית, אבל בחירה מאוד מאוד אפשרית. מי שבוחר להשתנות יכול למצא את עצמו אחר לגמרי במקום שונה לגמרי שאולי כיום לפני השינוי נראה בכלל כמו סיפור אגדות.