נסענו בדרכנו לטרק בעמק קופלנד (copeland track), מזג האוויר בניו זילנד לפחות עד כה היה קר וגשום חצי מהזמן והנסיעה לא היתה שונה, אולם היה נראה שיש יומיים ללא גשם לפנינו - בדיוק מה שהיינו צריכים בשביל הטרק. הזמנו את הביקתה בטרק ללילה ונסענו ל fox glacier כדי לישון באזור הטרק, להתחיל מוקדם, ללכת באיזי ולהשאיר הרבה זמן למעיינות החמים שליד הביקתה - יין ושוקולד היו גם חלק מהתוכנית.
אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. ממש כשהגענו ל fox glacier המנוע של הרכב התחממם. עצרנו את הרכב וחיכינו כעשרים דקות. נסענו עוד כמה דקות ובחור מקומי הפנה אותנו לאגם מת׳יסון, מקום שבו לטענתו יש הרבה רכבים ואנשים ישנים שם. חיכינו עוד כמה דקות ונסענו לשם מתפללים שנצליח להגיע. הצלחנו - אבל לא היה ברור מה המצב הרכב.
סידרנו את האוטו ללינה. והחלטנו שנראה מחר מה קורה והכי הרבה נפעיל את ביטוח הגרירה שיגרור אותנו לקינסטואון. עשינו את ביטוח הגרירה AA+ שבגדול מאפשר לנו להגרר לאיזה מקום שאנחנו רוצים בניו זילנד, אז החלטנו להגרר לקינסטאון ששמענו שהיא נחמדה ואפשר לטרק שם ואפשר לטפס. אז אם כבר להתקע, עדיף שם.
בצורה מוזרה למרות שהתקלה אמרה שלא נצא לקופלנד, שממש ציפיתי לעשות אותו, לא היה לי איכפת כל כך. כלומר, תקלות קורות בחיים- האוטו מתקלקל לפעמים, מזג האוויר יכול להיות רע ויש עוד הרבה תקלות קטנות כגדולות שיכולות לקרות. עכשיו זאת היתה הבחירה שלנו אם להתבאס מזה או להבין שקורה ושלפספס טרק זה ממש לא נורא. ואין טעם להתעצבן, לקלל או לכעוס. כל אלה הן אומנם תגובות טבעיות אבל הן חסרות תועלת. במקום זה קיבלנו את ההחלטה לארוז את רוב הדברים לטרק, ללכת לישון, לבדוק בבוקר מה מצב הרכב ואם הוא לא נוסע להתקשר בבוקר לאנשי HIT בקוויסטאון ולברר שם של מוסך. אחר כך להתקשר ל AA ולהגיד להם שיגררו אותנו. בלילה, לפני השינה, כשהאוטו כבר קר, אריק החליט למלא נוזל קירור ברדיאטור ולראות מה קורה. הנוזל פשוט טיפטף החוצה מיד. אריק הניח שהלך הרדיאטור ואיתו גם מעט התיקווה שהיתה לי להגיע למעיינות חמים יום למחורת. אבל זה מה יש וזה באמת בקטנה. בצורה מוזרה דווקא כל הסיטואציה הזאת היתה מאוד רגועה מבחינתי, לגמרי נירוונה. בלילה גם ישנתי מצויין, אולי זה בזכות המזרון הזוגי שקנינו באותו יום ואולי דווקא בגלל שלא היה צריך לקום ולמהר לטרק.
בבוקר קמנו לאט, אני התחלתי להכין ארוחת בוקר ואריק התקשר לברר על מוסך. בכל זאת ארוחת בוקר היא הארוחה הכי חשובה ביום ואין סיבה לחכות לגרר על בטן ריקה. אחר כך התקשרנו ל AA. מסתבר שהם חייבים להביא אליך מוסכניק שינסה לתקן את הרכב ורק אם אין ברירה גוררים אותך. הנחנו שנחכה כאן כל היום וכבר חשבתי להוציא את הספר לקרוא. אבל לא, חצי שעה אחרי השיחה עם AA הגיע בחור חמוד והתחיל לבדוק את הרכב. הוא מצא שאכן יש חור במערכת הקירור אבל זה לא שהרדיאטור הלך אלא רק צינור. הוא החליף את הצינור, מילא נוזל קירור, נתן לנו עוד איזה בקבוקון עם נוזל למיקרה חירום ואמר סעו לשלום. האמת הוא גם ביקש המאוטו לא לעשות יותר בעיות ודפק שלוש פעמים על עץ :).
 |
| וויסקי על הבוקר ... לא באמת |
 |
| ארוחת בוקר - הארוחה הכי חשובה ביום |
השעה היתה שתיים עשרה וחצי. ידענו שהקופלנד זה שבע שעות הליכה ועוד חצי שעה נסיעה לתחילת המסלול. וכמובן שצריך היה לארוז עוד קצת את התיקים כי היינו בטוחים שאנחנו לא יוצאים. כשהניו זילנדים כותבים שבע שעות, זה שבע שעות. אולי אם תרוץ ממש מהר תצליח להרוויח שעה אבל זה ממש בספק. חישוב מהיר אמר שעקרונית עד שמונה וחצי נהיה במעיינות והחושך יורד רק בתשע. אבל הנחתי שאריק לא ירצה להסתכן בזה וגם ככה הוא עייף. לכן ממש הופתעתי כשהוא התעקש שנצא לטרק בכל זאת, אותי לא היה צריך לשכנע הרבה. הרי יש לנו פנסים, ויש עוד ביקתה באמצע הדרך כך שאם ממש לא נגיע נוכל להשאר שם. וגם זה בעמק כך שגם במיקרה הכי גרוע שבו לא נגיע ולא נצליח למצוא את הדרך עם פנס, תמיד אפשר יהיה למצוא מחסה וגם יש לנו בגדים חמים אז סבבה - אפשר לצאת לדרך.
הטרק מתחיל בחציית נהר. אחרי שחצינו חצי הבנו שאת החצי השני לא ניתן לחצות בלי להרטיב את הנעליים. אז הורדנו את הנעליים, שמנו סנדלים ועברנו. משם כבר הלכנו את כל הדרך למעלה בלי עצירות. טוב כמעט בלי עצירות - עצרנו פעם אחת כשהיער נפתח והגענו לגדת נהר. המראה היה כל כך יפה שלא ניתן היה לעבור בלי לצלם. עצרנו לעשר דקות גם בביקתה הראשונה להתרעננות ועוד אחרי הגשר האחרון למלא מצברים עם תפוח.
הדרך עצמה מהממת וממש לא מומלץ לעשות אותה במהירות - הולכים בתוך יער טרופי, מדי פעם יש לגונות של מים עומדים וצלולים מאוד שמזכירים את הסצנה שבה רואים שלדים בתוך מים בסרט השלישי של שר הטבעות, חוצים הרבה נחלים קטנים, עוברים ליד שני מפלים מרהבים. לפעמים היער מפנה את מקומו לחוף נהר רחב והמסלול עובר ליד המים הכחולים של הנהר הגועש. יש כמה מעברי גשרים יפים ורואים גם את פסגות ההרים המושלגים מעל העמק. בהחלט המסלול הכי יפה שעשינו עד עכשיו. כי ככה זה בניו זילנד כל מסלול הוא הכי יפה עד כה.
אבל גולת הכותרת של המסלול הזה היא ליד הביקתה. ארבע בריכות תרמיות, בטמפרטורות שונות. הגענו בשבע וחצי לביקתה. היה עדיין אור. לבשנו בגדי ים ורצנו לבריכות. נועם, בחורה ישראלית שפגשנו שם, המליצה לנו על הבריכה בצבע טורכיז, היא הכי קרה, 30 מעלות, ואכן הכי נעימה. אריק הצליח לבשל את עצמו בבריכה יותר חמה, אבל אני לא הייתי מוכנה לדרוך שם. ביום בהיר כשיושבים בבריכה רואים את ההרים המושלגים מסביב. שוב נירוונה. למרות שלא יכולנו לראות את ההרים המושלגים נהנו מהטבע מסביב לבריכות. בקבוק היין והשוקולד שאריק סחב למעלה גם הם שידרגו את החוויה. אחרי הטבילה הארוכה יחסית בבריכות החמות, בישלנו ארוחת ערב והלכנו לישון.
 |
| לא יכולנו שלא לצלם |
 |
| אריק רוקד בחציית נחל |
 |
| חוצים גשרים |
 |
| בבריכות החמות - יפה גם ביום מעונן |
 |
| ביום ללא עננים - או בבוקר :) |
 |
| אמבטיה חמה!!! |
 |
| זריחה |
בבוקר התעוררנו מוקדם ,בשש בבוקר, והשמיים היו נקיים. הערתי את אריק והלכנו לטבילה נוספת במעיינות החמים וכמובן לצלם את כל היופי הזה ליד הבריכה. אכלנו ארוחת בוקר זריזה ואז גילינו שההודעה ששלחנו להורים לא הגיעה והם בטח מודאגים. אספנו את עצמנו ורצנו שוב כל הדרך חזרה. זה האמת כבר היה יותר מדי. הרגליים שלי קיבלו שיפשוף ובקושי יכולתי ללכת. פעם הראשונה שאני זוכרת את עצמי בוכה וחייבת הפסקה כל חצי שעה. אבל סיימנו את המסלול ורצנו לאוטו והתחלנו לנסוע. אבל מה - ניו זילנד, מדינה מודרנית, יש להם 300 קילומטר ללא קליטה סלולרית! זה היה המזל שלנו שהאוטו התחמם ב fox glaicer כי המקום הבא עם קליטה הוא wanaka, במרחק 300 קמ. אחרי כ 150 קמ׳ נסיעה לעיר הבאה אחרי fox glaicer כששאלנו אותם היכן יש קליטה הם אמרו לנו או בפוקס גליישר או בואנקה. הסתכלנו אחד על השני ואז ראינו שלט אינטרנט. שילמנו 5 דולר ל wifi מעפן, הודענו להורים שאנחנו בחיים ונסענו רגועים ל wanaka.
 |
| חוצים נחלים בדרך למטה |
 |
| יער טרופי |
 |
נו טוב ... אין מילים
טרק שהוא חובה בניו זילנד |
