מטפסים בטונסאי - ומה זה עשה לי לבטחון העצמי

בטונסאי יש הרבה מטפסים. כשאנחנו היינו שם היו הרבה מטפסים מרוסיה שהיו בחופשת החורף / חופשת טיפוס. אנחנו התחברנו עם כמה מהם ופגשנו חברה נהדרים, בילנו את ערב השנה החדשה עם המון אלכוהול והרבה צחוקים. האמת הרבה אני לא זוכרת מאותו ערב.

בכל מקרה, חופשה זאת דרך אחת להסתכל על זה. זה דומה יותר למחנה אימונים מרוכז. בתשע בבוקר הם כבר מתחילים לטפס - הכוונה כבר במצוק אחרי ארוחת בוקר והכל וזה הלוז לימים שבהם הם כבר לא מתאמנים ברצינות. כשהם התאמנו ברצינות במשך שבועיים זה היה שלושה ימי טיפוס אינטנסיבבים שמתחילים בשמונה ועד השקיעה ואז יום מנוחה של טרק וחוזר חלילה. המטרה - להעלות דירוג ולהתחזק.

ואז כמובן מתחילים הדיבורים - המסלול הזה והמסלול הזה, האם אתה מאתגר את עצמך פיזית, מנטאלית. והדיון שהשאיר אותי הכי בשוק בעולם ועם הכי מעט בטחון עצמי שיש - אחוזי שומן. לשמוע בחורה רזה ששוקלת בקושי ארבעים קילו מכריזה שעליה לרזות ולהוריד את השומן התת עורי, ויושבת לידה עוד בחורה גבוהה ורזה שהיא תזונאית ספורט ומייעצת לה שהיא אכן צריכה לעשות זאת. פה כבר לא ידעתי בכלל מה לעשות.

בתור אחת שמטפסת 6a בתאילנד ו 5ים בישראל וניו זילנד, הרגשתי ממש אבודה. יחד עם משקל העודף שלי והריפוד בכל המקומות הנכונים והנכונים פחות, הבטחון העצמי שלי ממש צנח לריצפה. אומנם אחר כך הצלחתי לאסוף אותו, להתעלם מהסטנדרט ההזוי, ולאתגר את עצמי במסלולים (6b). אבל בכל זאת זה היה קשה.

היה גם צד שפוי יותר. היתה שם אלפיניסטית תותחית שמטפסת 7a, היא לא היתה רזה. פשוט בחורה רגילה עם ריפוד במקומות הנכונים. האמת רגילה היא לא היתה רגילה, היא היתה מאוד מרשימה, מאוד עצמאית ומאוד חזקה.

לא יודעת מה אני רוצה להגיד בפוסט. אולי סתם להוציא את התסכול שהיה לי שם, בין כל הבחורות היפות והרזות שבכושר ומטפסות טוב או רצות ונראות כמו דוגמניות, ועדיין מנסות לרזות עוד, היה לי ממש קשה להיות בבגד ים או להרגע.

יש גם מקומות ותקופות כאלה. להם אין לי עדיין פתרון אמיתי. בטח זה טמון בבטחון עצמי גדול יותר ובהשלמה וקבלה של הגוף שלי - עוד לא מצאתי את הנוסחה לזה ואני בחיפוש פאסיבי אחריה.

אריק מטפס 6C

לא ברור לי איך הגעתי לשם
זאת אני - הנקודה הורודה

אסיה מטפסת

כולנו על החוף - אחרי יום טיפוס "קליל"

לתמונות בגד ים אני מוכנה רק כשלא רואים אותי בברור

ריפוד במקומות הנכונים - דווקא יפה.
חבל שאני רואה את זה רק בתמונה

תאילנד - הפעם היתה לי נחיתה קשה

הפעם, בניגוד לפעם הקודמת לפני שלושה חודשים, ההגעה לתאילנד היתה לי קשה. בעצם ההגעה לבנגקוק היתה מצויינת זאת הנחיתה באיים שהיתה קשה. היינו בטונסטי, שזה החוף שצמוד לריילי רק שבטונסאי יש בעיקר מטפסים. הבעיה היא לא טונסאי או ריילי, אני לא רוצה להכפיש כי אחר כך נהנתי ממש, הבעיה היא כנראה הציפיה שהיתה לי לעומת המציאות.

עיקר הקושי שלי היה להתמודד עם המחירים. כולם אומרים שתאילנד זולה, ואיזה כיף ונהדר זה לשבת ולשתות שייקים כל היום על החוף ולאכול אננס ולשתות קוקוס. אחלה. אני לא אגיד שתאילנד יקרה. אבל ניו זילנד היתה זולה יותר. ואם לא זולה יותר אז לפחות כמו תאילנד.

אז איך אחת המדינות היותר יקרות בעולם זולה כמו אחת המדינות היותר זולות? פשוט מאוד - בתאילנד חיינו סיגנון חיים שונה לגמרי - ישנו בבונגלו ולא באוטו או באוהל או כפי שעשינו בניו זילנד, ואכלנו במסעדות בניגוד לקניות בסופר ובישול שעשינו בעצמנו. וכך יצא שליום הוצאנו בתאילנד כמו בניו זילנד. נכון שהאיים יותר יקרים מבנגקוק ומהצפון ונכון שהגענו בשיא העונה - חופשת החורף של רוסיה ואירופה. ועדיין, תאילנד לא נראתה לי זולה. מה גם שבגלל שכל דבר עולה מעט (5-10 שקלים) יש נטיה לקנות יותר, ובצורה מיותרת.

אני חייבת לציין גם שלא התפרענו לא מבחינת אוכל ולא מבחינת מקום המגורים. אילו היינו לוקחים מלון עם בריכה ו/או מיזוג בחדרים, תאילנד היתה יקרה יותר מניו זילנד. איכשהו בעיני זה לא חובה - לחיות במלון, בריכה, מיזוג וכו. אני הייתי מאוד שמחה לגור באוטו או באוהל בניו זילנד. לא הרגשתי שחסר לי דבר. כנל לגבי האוכל - מסעדות לא נראה לי כמו משהו חשוב במיוחד. להפך, האוכל שאכלנו בניו זילנד היה מעולה, הכנו אוכל בריא וטוב. ואני מאוד מאוד נהניתי מהאוכל התאילנדי אבל כנראה שהייתי נהנית לא פחות מלבשל אותו לבד.

שוב הדברים שבשבילם היינו שם - הנוף, והמצוקום, היו בחינם.

אחרי יומיים נרגעתי. פשוט קיבלתי את זה שזה המחירים של דברים באיים ושבכל מיקרה אנחנו לא משלמים הרבה ופשוט הצלחתי לשחרר ולהתפנק. פגשנו אנשים נהדרים ובילינו נהדר - עם כל אותם שייקים ופנקייקים ואננסים. זאת פשוט שאלה של ההבדל בין הציפיה למציאות שיצרה לי נחיתה מאוד קשה באיים. ברגע שהצלחתי להתאחד עם המציאות נרגעתי.

טונסאי - הנוף מהחוף

הקופים מסתובבים חופשי

קופים מסוג אחר
תמונות נוספות ממסלולי טיפוס בהמשך
המגוון היה מטורף

הנוף ממרומי אחד המסלולים

נוף דומה מאותו המסלול.
נשארתי רבע שעה למעלה להתפעל מהנוף

נוף מתוך מערה.
ישנה מערה קצרה שעוברים בה ולבסוף יוצאים בצד השני של האי
עם הנוף הזה שנגלה לעינינו

ההבדל בין הציפיה והמציאות הוא שגרם לי לקשיים.
ברגע שקיבלתי את המציאות, נרגעתי.

הכרנו חברים חדשים - מאוד עודד ושיפר את החוויה

אריק הגשים חלום

יש איזה קסם מיוחד שקורה כאשר אנשים מגשימים חלום. חלום קטן או חלום גדול, זה לא משנה בכלל. נראה שמשתחררת כמות עצומה של אנרגיה, שימחה ואהבה. ככה היה אריק כשהוא הגשים את החלום שלו בניו זילנד לעבוד בחווה.

  

בקרייסטצ׳ירץ׳ נשארנו אצל ג׳אורג׳יה ואד שיש להם 6 ילדים. אחד מהם מתחתן ממש בקרוב וגם אישתו לעתיד גרה איתם, ויש להם כלב, חתול ומחלבה של שני עדרים של כ 800 פרות. הבית תמיד חי ומלא באהבה. כשהגענו אליהם אריק ישר ביקש לעזור לחלוב את הפרות. מאז שהתחלנו את הטיול בניו זילנד אריק חיפש חווה שיוכל לעזור בה. כל פעם שהיו אנשי hit עם חווה ניסינו להתארח אצלם. עד כה אריק עזר בכל החוות אבל לא יצא לו באמת לעבוד כחלק מאנשי החווה. עד שהגענו לג׳אורג׳יה ואד. ריטה, הבת של ג׳אורגיה, שעבדה במישמרת לקחה אותו איתה ואני הייתי עייפה אז הלכתי לישון. אריק חזר אחרי ארבע שעות חליבה שמח ומאושר, הוא היה כולו מלא בחרא וסיפר על כך בהתלהבות, וכמה נהנה ועל כך שנהיה טוב בזה.

יום למחורת הוא קם בחמש בבוקר כדי להצטרף לריטה לחליבה. בחיי שניסיתי לקום, אבל זה באמת לא היה הקטע שלי. לכן נשארתי לישון ובאתי רק בסוף, בעיקר כדי לראות את בעלי האהוב קורן מאושר. זה מדהים כי פרט לקזבג לא קמנו כל כך מוקדם בטיול הזה. והנה פה הוא קם בעשרים לחמש כדי בחמש כבר להיות במשמרת, בהתנדבות ללא תשלום. למישהו זה יראה מוזר אבל אריק עשה עוד שתי משמרות כאלה - זה היה החלום שלו בניו זילנד והוא הגשים אותו וכמות השימחה שמתלווה לזה קשה לתאור במילים.

אושר וקצת טירוף, אחרי שקמים ב  4:30 לפנות בוקר