להנות מהדרך

שום נוף בעולם כנראה לא יהיה שווה אם תסבול כל הדרך בטיול, אני לפחות עוד לא נתקלתי באחד כזה. חייבים להנות מהדרך עצמה כדי להפוך את כל החוויה של הטיול למהנה, שווה וכזאת שבעוד כמה ימים תזכור לטובה. הנוף מהפיסגה, נוף של אגמים או מראה מפל הם רק הדובדבן שבקצפת, אבל מסביבו יש קצפת. סליחה עם מי שלא אוהב קצפת, אני איתכם, אבל זאת המטאפורה הידועה.

ויש הרבה דברים להנות מהם בדרך - האוויר הצח, ההליכה עצמה, הידיעה שאת עושה את מה שהחלטת לעשות, האתגר או ההתגברות על מיכשולים, זמן מדיטציה, שיחה טובה שמתפתחת בדרך, הנוף, השקט ונשיקות מאריק למרות שהוא עושה איזו עליה שהוא מבחינתו היה מוותר עליה. לפעמים ההליכה היא לא פשוטה, לפעמים מאתגרת, לפעמים יש שמש מחממת ולפעמים קר ויש גשם, כן זה לא כיף אבל גם אז יש הרבה ממה להנות. כמובן שזאת בחירה אישית, אפשר לעשות טרקים רק כשיש מזג אוויר מושלם, אפשר גם לקטר וללכת רק כדי לראות את אותו נוף מובטח. אבל החיים לא מושלמים, לפעמים יש מזג אוויר רע, לפעמים הוא משתנה ממש מהר, לפעמים הנוף זה לא מה שציפית, אם לומדים להנות מהדרך עצמה אז כל אלה לא משנים בכלל. גם אם לא נגיע לנוף המובטח בגלל עננות כבדה או תנאים המסוכנים מכדי להמשיך עדיין נהננו מהדרך.

עשינו אתמול את ה Tongariro Alpine Crossing שנחשב לאחד ממסלולי היום היפים בעולם. לא סיימנו אותו. די בתחילת המסלול יש עליה להר הגעש Ngauruhoe והחלטנו לעלות. לקראת סוף העליה מזג האוויר השתנה. לפי התחזיות הבטיחו יום בהיר ואכן בבוקר לא היה ענן אחד בשמיים והיה יום מהמם, אבל פתאום התחילו להגיע עננים להר והרוח התחזקה. הגענו לפיסגה וזכינו בחמש דקות של פיסגה בהירה, צילמנו כמה ותמונות וכבר ירדנו בתוך עננים. החלטנו להמשיך לאגמים ולקוות שהעננים יעברו, אבל היכנשהו באמצע הדרך הרוחות כבר היו חזקות מאוד וכל מי שניסה להגיע לאזור האגמים אמר שפרש באמצע כי לא רואים כלום. המצב לא היה נראה לי מסוכן היות והיינו מצויידים היטב גם בבגדים חמים, גם בבגדים לגשם וגם בערכת השרדות למצב חירום, מזג האוויר היה רע אבל כבר טיילתי במזג אוויר גרוע בהרבה. אני הייתי ממשיכה עוד קצת, אז נכון שפחות כיף אבל אולי היינו רואים את האגם, אבל אריק כבר הפסיק להנות אז הסתובבנו. הוא די התפלא שעדיין נהנתי למרות שלא ראו כלום מהנוף, אבל היה לי מעניין ומאתגר במזג האוויר החדש וכמו שכבר אמרתי זה פשוט עיניין של למצא את מה שטוב במצב.

היה לנו טיול כיפי ומהמם - טיפסנו לפיסגה של הר געש, הלכנו בשלג, ראינו את לוע הר הגעש הרדום, וראינו גם עשן מפיסגת המשנה שליד, עלינו בדרדרת ואני בהחלט למדתי ללכת טוב יותר על דרדרות וגלשנו למטה על דרדרת, אכן מסתדבר שהשתפרתי פלאים גם בזה. אני נהנתי גם ממזג האוויר הפחות טוב, דברים נראים אחרת כשיש עננים. והיה עוד יתרון - כולם חזרו לרכב, אז הטרק העמוס בעולם (1500 איש ביום) היה לגמרי רק עבור שנינו. 

אגב היום, הלכנו שוב למסלול רק הפעם מהצד השני. ידענו שיהיה מזג אוויר רע למעלה אבל קיווינו שנצליח להגיע בלי בעיה למעיין החם שבאמצע הדרך בין החניה ל Ketetahi hut. לא הצלחנו להגיע כי הרוחות והגשם היו חזקים מדי אבל הבנו מדוע זה נחשב לאחד הטרקים היפים בעולם - מתחילים באיזור הר געש בעל מראה מדברי ומסיימים ביער טרופי, והנופים מהצד של ketetahi בטח מהממים ביום בהיר.

הנוף מאמצע העליה ל Ngauruhoe

וזה הנוף כשהוא מתחיל להתכסות בעננים

הספקתי לעשות תמונת קפיצה עם שמיים נקיים

אריק כבר לא הספיק.
כשהוא הצטלם מביט ללוע הר הגעש כבר היינו בתוך ענן

שוב שלג ושוב לא רואים כלום.
איזה דה-ז'ה-וו מאיזה קזבג... האמת גם פה קפאו לי הידיים

soda spring

האמת כשמעונן הנוף הזה הרבה יותר עוצמתי.
וגם נחמד לקבל אותו ללא כל שאר המטיילים :)

משפט שהופיע על תמונה אצל מאט ומאוד אהבתי. הוא היה נראה מתאים לפוסט הזה ושאלתי את אריק אם יש לו תמונה של קשת.
הוא אמר שלא צילם אף פעם וגם לא ראינו קשת בטיול הזה.
באותו יום ששאלתי ירד גשם אחר הצהריים ואז שוב יצאה השמש - זאת התמונה מהחצר.

תולעים זוהרות

באי הצפוני בניו זילנד, ליד wiatomo ישנן מערות שבהן יש תולעים זוהרות. מדובר בזחלים אשר בגופם ישנו אברון הפולט אור כחול. הזחל יכול להגיע עד לשלושה סנטימטרים אבל האברון הזוהר הוא קטן ונראה כנקודה. הזחלים יוצרים רשת חוטי משי המשתלשים למטה ומשמשים לתפיסת הטרף שלהם. חרקים  נמשכים לאור של הזחל ונתפסים בקורים. כשהזחל ניזון מספיק ומגיע לגודל של כשלושה סנטמטרים הוא הופך לגולם הזוהר גם הוא ואז לזבוב בוגר. הזבובים הבוגרים חיים כמה ימים בלבד, מזדווגים והנקבה מטילה כמאה שלושים ביצים בשורות של ארבעים- חמישים ביצים. היות והזכרים לא מסוגלים לעוף רחוק, נוצרות מושבות גדולות של הזחלים קרובות אחת לשניה. הם נמצאים במערות או בכוחים קטנים לצידי הכביש וכשהם זוהרים זה נראה כמו שמיים מלאי כוכבים. אגב אם הזחל רעב הוא מאיר חזק יותר מזחל שכרגע אכל.

בשביל לראות את הזחלים הזוהרים צריך להיות חושך. במקור חשבנו שהם נמצאים רק במערות אבל מאט, בחור שהתארחנו אצלו, אמר שהם נמצאים גם בצידי הכביש בכוחים קטנים. לקחנו פנסים ויצאנו אל מחוץ לחווה שלו להליכה קצרה. ואכן אחרי כמה עשרות מטרים התחלנו לראות נקודות זוהרות בקבוצות. השמיים היו מכוסי עננים ואנחנו היינו בחווה באמצע שום מקום. ללא פנסים השביל היה נראה רק בקושי כאשר צמחיה עבותה שיצרה קו ברור בינה ובין השמיים מסמנת את האיזור בו נגמר השביל ומתחיל המצוק. מהצד השני של הכביש היו התולעים הזוהרות. אריק ונדב, בחור ישראלי חמוד שהתארח גם הוא אצל מאט, התעכבו כדי לצלם את הנקודות הזוהרות ואני החלטתי להמשיך הלאה בשביל ולחפש עוד מושבה. 

מה אני אגיד לכם, נראה לי שמערכת יחסים מרככת לך את הלב והתעוזה. אני לא לקחתי פנס אבל לא תכננתי להתרחק הרבה וראיית הלילה שלי טובה. ובכל זאת, משהו בחושך היה מאיים מאוד. למרות שידעתי שאריק ממש קרוב היה משהו לא נוח בלפסוע בשביל החשוך. מגוכח ככל שזה ישמע סרטים של מפלצות התחילו לרוץ לי בראש. הבנתי לגמרי שזה הכל הזיה ובכל זאת להמשיך לפסוע הלאה היה לא נוח. למרות זאת היתה תחושה מסקרנת והמשכתי הלאה בידיעה ברורה שזה בטוח לחלוטין. החושך לא נעים כל כך. חשבתי על תרגיל הסולו בקורס odt, שם היינו שעה בחושך. איך אז ממש כלום לא הפחיד אותי ועכשיו מפחיד קצת. בכל זאת מערכת יחסים טובה מרככת לך את הלב. יש פחות סיבות להלחם ויותר רצון לחיות. נזכרתי גם בקורס הישרדות של גיא סרוסי שאמר שהדבר הכי חשוב זה לדאוג למדורה עובדת לפני רדת החשכה, כמובן בתנאי ויש לך חמצן. הבנתי למה, יש משהו מנחם באור וביכולת לראות מה קורה. הבנתי גם עד כמה אנחנו מסתמכים על חוש הראיה והערצתי עוד יותר את אורלי שהיא עיוורת. כמה דקות הליכה בחושך וכל כך הרבה מחשבות.

אחרי קצת זמן הצעדים נהיים בטוחים, גדולים ומהירים יותר. מסתבר שהתרחקתי לא מעט. זה היה שווה כי מצאתי מושבה גדולה יותר של זחלים. היתה שם ממש פיסת אדמה שכשעומדים תחתיה היא נראית כמו פיסת שמיים מלאה בכוכבים. ניסינו לטפס למעלה להיכנס ליער כדי לראות את הזחלים מכסים הכל סביבנו. זה לא עובד. הם באדמה. פשוט ראינו אותם כי היה קיר אדמה לצד הכביש.

שקיעה מהבית של מאט (אריק צילם)
זה אכן נראה כמו בסרטים

התולעים במערה

כמו כוכבים בשמיים.
לא ניתן להעביר בתמונות עד כמה הן זוהרות
או עד כמה הלילה חשוך :)

חוגגים סוכות

לא האמנתי למראה עיני. כשלושים אנשים מבוגרים ועוד כעשרה ילדים, נוצרים כולם, דוברי אנגלית, שרים בעברית וחוגגים את חג סוכות. כן, לא התבלבלתי - הייתי רק צריכה לוודא שוב - אנחנו בכנסיה, ביום שישי בחגיגה של חג סוכות המלווה בארוחה חגיגית וכולם שרים שירים בעברית. הילדים עם דגלי ישראל וניו זילנד, מקפצים בשימחה ומנופפים בדגלים, יש סוכה בנויה שהילדים מקשטים, אפילו מופע עם כהן גדול. בסוף הדרשה בכנסיה בה רועה הקהילה איחל שוב לשלום ובטחון בישראל כולם עמדו ושרו את התקווה ואחרי זה את המנון ניו זילנד. עם כל חוסר האהדה שעל פי העיתונים קיימת כלפי ישראלים בעולם, ויומיים אחרי שבחור מאורי צעק על אריק שהוא רוצח ילדים כי הוא ישראלי, להיות במקום אוהד ואוהב היה מאוד מרגש. 

אלו הם נוצרים שאוהבים את ישראל. הם מאמינים בחזרתו של המשיח, ישוע, לארץ הקודש ושהדבר יקרה אחרי שכל היהודים יחזרו לישראל או גירסאות כאלה ואחרות של ביאת המשיח. רבים מהם שמחים ואוהבים לפגוש ישראלים ושמחים לארח אותנו בביתם. בצורה מפתיעה אלו דווקא נוצרים מאוד אדוקים שקוראים את התורה והברית החדשה ולכן מכירים את כתבי הקודש, מכירים ביהדות בתור הדת הראשונה ובישוע שמבחינתם הוא המשיח והנצרות היא המשך שמתבסס על היהדות. הגענו אליהם דרך אירגון ה HIT - hosting Israeli travelers שמקשר בין ישראלים לניו זילנדים שרובם המכריע הוא נוצרים אוהבי ישראל ששמחים לארח אותנו לכמה ימים. 

באוקלנד הגענו לגרהם וג׳ודית שאירחו אותנו לכמה לילות והיו נהדרים בכל הזמן שחיפשנו מכונית. הם ראו אותנו בימים היותר קשים שלנו בניו זילנד ובכל הזמן הזה עודדו אותנו. הם אלו שהזמינו אותנו איתם לארוחה בכנסיה ואיפשרו לנו לראות את חגיגת הסוכות המרגשת הזאת. בכנסיה פגשנו את יוסה ומרטין. יוסה עזרה לנו המון בחיפוש הרכב, נסעה איתנו למקומות שונים וישבה באתרי אינטרנט כדי לחפש עבורנו רכב. היא ומרטין הזמינו אותנו לארוחת ערב. אחד הדברים שהכי נהננו לראות זה כמות ההערכה, הפירגון והאהבה בין שניהם, זה היה מאוד מעורר השראה מבחינתי. בסופו של דבר קנינו רכב ממטייל, ועל פי התאור של הבחור היו לרכב בעיות וגרהם עזר לנו לסדר חלק מהתקלות. היה לנו נחמד מאוד והחלטנו להמשיך לטייל אצל מארחי HIT. בשלושת הימים הבאים היינו אצל לורן וביל ליד חוף המים החמים. קיבלנו אצלם צימר נפרד והם איפשרו לנו לעזור להם יום אחד בחוות הקיווי שלהם. פגשנו את המשפחה שלהם ואכלנו איתם ארוחת שישי גדולה.

אנחנו ממשיכים לטייל וכנראה גם נמשיך עוד הרבה עם אנשי HIT. זאת דרך נהדרת לפגוש את הניו זילנדים, לשאול על החיים במדינה, להכיר מקומות שהם כמקומיים יכולים להמליץ עליהם ובכלל לקבל מיטה נוחה ואירוח חם.

מופע של הכהן הגדול בכנסיה.
בצד דגל ישראל ודגל ניו זילנד.

שרים את התקווה

ארוחת שישי שהכנו אצל לורן וביל

שלום גרוזיה

לא יכולתי לסיים לכתוב על גרוזיה בלי הפוסט הזה. המדינה שפשוט התאהבתי בה - הנופים, האוכל, והאנשים. הכי הרבה האנשים שהפכו לחלק מאיתנו.

גיווי וקטי שהפכו פשוט לחברים טובים - אנחנו מחכים לכם בארץ.

אירקלי שסייר איתנו בטביליסי כל פעם שחזרנו לעיר הזאת. הוא אמור לבוא לבקר באוגוסט.

פטר וקורנל מפולין שאותם פגשנו בגסט האוס אצל רוזה.

אירקלי, לוון ותמרה שאותם פגשנו במסטיה ואיתם חגגנו גם את חצי שנת הנישואים שלנו.

רוזה, ויטו, תמרה והסבא. בכלל כל משפחת צ׳רטולני שקיבלו אותנו כחלק מהמשפחה במסטיה. עליהם כתבתי כבר בעבר ואריק כתב עליהם בפוסט הזה.

מגדה, הניה, קובה, ג׳קוב וההורים שלהם. אני מקווה שהילדים שלנו יהיו כל כך מגובשים כמו המשפחה הזאת.

ניר ואייל שחורי, אתם לא גרוזינים אבל פגשנו אותכם פה והיה נהדר. אנחנו באים לקובה בארץ.

פסו, האיש הגדול עם הלב הענק שהשקה אותנו ביין, בקפה ובצ׳אצ׳ה והכיר לנו את משפחתו. נשארת איתנו בנשמה. גם אריק כתב עליו פה.

גוגה, המטפס של גרוזיה, שלקח אותנו לבלדר, הסביר לנו היכן לטפס ונתן לנו מפתח לבית המטפסים בגרוזיה.

שירה וגיא שהייתם אחלה חברה לטיול בדוויד גרז׳י ותשמרו על קשר.

ומננה קליילה ובעלה וכל קבוצת הטיול המדהימה שלהם שפגשו אותנו בדוויד גרז׳י, השקו אותנו בצ׳אצ׳ה מקרן אייל, לקחו אותנו בטרמפ לטביליסי ובדרך לקחו אותנו לעוד מנזר וכמובן לאכול על האש - כי אין טיול של גרוזינים שלא יסתיים בארוחה מטורפת.

והאמת עוד הרבה אחרים - כמעט כל מי שפגשנו בגרוזיה פתח את הלב שלו וחיבק אותנו בחום ואהבה. זאת מדינה של כבוד, תכבדו אותם ואת התרבות שלהם ותקבלו כל כך הרבה בחזרה. הם לא היו אנשים נחמדים הם היו מדהימים ואוהבים. אין לי מילים לתאר את גרוזיה, חובה לבוא לבקר ולהרגיש.

mshvidobis gaumarjos 

עם גיווי וקייט צופים בלילה על העיר העתיקה

ביום השני בטביליסי - פגשנו את אירקלי שעשה לנו סיור בכל העיר העתיקה

במסטיה - אנשים טובים באמצע הדרך.
השקו אותנו בצ'אצה והאכילו אותנו במלון, אבטיח ובכלל בכל טוב.
סיפרו לנו הרבה על גרוזיה והשמיעו לנו להקות גרוזיניות צעירות. הם מאוד גאים במדינה שלהם

בירה עם פיטר וקורנל

אירקלי, לוון ותמרה
בנקאים צעירים מטביליסי

חוגגים חצי שנה לנישואים
עם חברים מטביליסי ווקטור שפגשנו במיקרה בטרק

שותים עם משפחת צ'רטולני לכבוד הולדתו של בן חדש למשפחה

הפולנים הכי לא פונים שיש - מגדה, הניה, קובה וג'יקוב בטיול עם ההורים של הבנות

תפסנו טרמפ במרשרוטקה עם אוזבקסטנים, כן הם נוסעים עם ציפור.
בוראט?

עם פסו טיה

סיור נוסף עם אירקלי בטביליסי

עם נונה בגינה המדהימה שלה

בדוויד גרז'י - כי ככה שותים בגרוזיה

עם קבוצת הטיולים המדהימה שאספה אותנו מדויד גרז'י בדרך לטביליסי.
כי כמו שהם הסבירו - אין טיול בגרוזיה בלי על האש. ממש על האש :)

וזה השולחן

נרפרדים מהחברים בטביליסי. היה קשה מאוד לעזוב.

תאילנד

היתה לנו עצירה קצרה, של שמונה שעות בלבד, במדינה המדהימה הזאת בין הטיסה מגרמניה לטיסה לניו זילנד. 

בפעם הקודמת שנחתתי בתאילנד הייתי בת עשרים וארבע. זאת היתה הפעם הראשונה שלי בחול. הייתי עם ניר בטיול של שלוש שבועות. בפעם הקודמת הריחות של בנקוק הגעילו אותי, הם היו חזקים לי מדי. היינו אז בצפון תאילנד, היינו באיים. ראיתי הרבה מהמקדשים ואהבתי את הצבעונית, אבל זה היה נראה לי ילדותי. פחדתי מהאנשים ומהמחלות האפשריות. זכרתי יופי במדינה אבל בעצם לא זכרתי כלום. 
הפעם הנחיתה בשדה התעופה קיבלה אותנו עם ריחות משונים, הריח שיש לתאילנד. אבל הפעם התרגשתי מהריחות השונים ממה שאני מכירה. התרגשתי מהיופי, הצבעוניות, הפרחים, הפסלים בכל פינה. תחושה מטורפת של חופש והרפתקאה הציפה אותי יחד עם האקלים הטרופי, הדוכנים הקטנים באיזור שסובב את שדה התעופה, והצבעוניות הבלתי מתפשרת של תאילנד. 

מי שאומר שאנשים לא משתנים טועה ובגדול. אני חזרתי היום לתאילנד אדם שונה לגמרי מלפני שבע שנים. הרבה יותר בטוחה, הרבה יותר מעיזה, הרבה יותר מעריכה ומקבלת את כל השוני שיש בעולם. אנשים לא משתנים אם הם לא רוצים להשתנות. אבל מי שבוחר להשתנות, מי שמוכן ללכת בדרך הקשה של לשנות באמת אמונות עליהם גדל, מי שבוחר להעיז ויש לו את כח הרצון להתמיד עם השינוי - יכול להשתנות. זאת בחירה אישית, אבל בחירה מאוד מאוד אפשרית. מי שבוחר להשתנות יכול למצא את עצמו אחר לגמרי במקום שונה לגמרי שאולי כיום לפני השינוי נראה בכלל כמו סיפור אגדות.