הקדשנו חמישה ימים לעליה על הקזבג והירידה. היו הרבה חוויות בחמישה הימים הללו, היום הראשון היה מאוד קשה הגענו רטובים קפואים ומותשים למטאו, היה לנו מדריך שפשוט לא ידע מה הוא עושה או את הדרך, היו לא מעט אנשים מעניינים שפגשנו במטאו, היו נופים מהממים, היתה את העליה עצמה וההחלטה שנרד למטה לפני הפיסגה בגלל מזג האוויר. אבל הכי משמעותי מבחינתי בכל החמישה ימים הללו הוא שאריק ואני התקרבנו עוד.
קשה להגיד מה היה מיוחד דווקא בטרק הזה שגרם לנו להתקרב עוד יותר, הרי גם ככה אנחנו מאוד קרובים וזה לא הטרק הראשון שלנו יחד. אבל זה כנראה בגלל שהיינו חייבים מאוד לסמוך אחד על השני. כנראה גם בזכות אריק שתמך בי ברגעים שהיו לי ממש קשים ומפחידים, אחרי הקרחון, בהם החלקתי ולא הצלחתי ללכת והוא היה שם סבלני ותומך למרות שהוא קפא מקור. אולי זה גם בזכות ארוחת השישי הגדולה שבישלנו יחד, ואולי דווקא בזכות השיחה המאוד כנה ורגשית שהיתה לנו אחרי שלא יצאנו בלילה השני. ואולי יותר מכל החוויה הזאת של ללכת יחד קשורים ולחכות אחד לשני ולעזור, וההבנה הזאת שאם יורדים מטה אז ביחד ואם עולים אז ביחד, ואם קופאות לי הידייים אז יורדים מההר. כל אלה ביחד קירבו בנינו עוד יותר.
בכל מיקרה היו נופים נהדרים והיה ממש כיף. למרות המסקנות שלי מהפוסט הקודם על הטעות שעשינו בתכנון העליה, כל החוויה היתה מדהימה. אנחנו נחזור לעלות על הקזבג באחת מהפעמים הבאות שנסע לגרוזיה. ובטוח נסע עוד כי פשוט התאהבתי במדינה, באנשים ובנופים.
 |
תמונה עם המדריך.
ההמצלה שלי היא *לא* ללכת עם פאטה |
 |
כנסיית גרגטי
אחת משלושת הכנסיות הכי קדושות בגרוזיה |
 |
| קשורים אחד לשני |
 |
הקזבג
אנחנו בדרך לשם |
 |
| ככה קיטס נראה לפני החלטנו לרדת מההר |
 |
וככה אנחנו נראנו.
האמת לא זכרתי שחייכתי כל כך |
 |
זה בעצירה הלפני האחרונה. בעצירה האחרונה כבר לא הסכמתי לצלם כלום!
רציתי למטה |
 |
| הענן הזה כיסה את הפיסגה |
 |
| וככה נראתה הפיסגה אחרי שהיינו כבר למטה |
 |
| זריחה |
 |
| בדרך למטה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה