נוסטלגיה

לנוסטלגיה יש כח גדול מאוד. היא יכולה לגרום לדברים שבמצב רגיל היו נחשבים ללא נעימים להראות אפילו מגניבים. כך היה עם רכבת הלילה לזוגדידי.

קשה להגיד שרכבת סובייטית היא תענוג, גם אם מדובר בקופה שהוא בעצם חדר עם 4 מיטות וגם אם מדובר בקרון חדש. סה״כ מדובר בארבעה דרגשים - שניים למעלה ושניים למטה ושולחן קטן ליד החלון. בקרונות החדשים יש חידוש ובמיטות למעלה יש מעקה כדי שבלילה לא תפול לריצפה. המיזוג עובד רק כשהרכבת נוסעת מה שאומר שבעליה לרכבת חום אימים והחום מתחדש כל פעם שהרכבת עוצרת. והיא עוצרת הרבה. משום מה אסור לפתוח חלונות וגם אם פתחת, עובר האחראי וסוגר אותם. אבל מצד שני כתוב גם שאסור לעשן וראיתי שוטר מדליק סיגריה. אז רכבת סובייטית כבר אמרתי?

ויש את השירותים. בקרון שלנו הם היו נקיים יחסית. הכל ממתכת כי כנראה לא שמעו על פלסטיק. כדי להוריד את המים לוחצים עד דוושה שפותחת חור בשירותים והצרכים נופלים למסילה. בשביל לשטוף ידיים צריך ללחוץ על הברז כלפי מעלה.

אריק סבל מהחום ברכבת וממש לא נהנה. ואני? לי היה ממש כיף. זאת היתה אטרקציה לשמה מבחינתי. זה הזכיר לי שהיינו נוסעים ברכבת לבקר את אח של סבתא או את אחות של סבא ואת אבא שלי. בגדול לא היה לנו כסף לקופה לדעתי או שלא נסענו ברכבות לילה. אבל אני זוכרת שהייתי עוברת ברכבת ומסתכלת על האנשים שיושבים בקופה, בחדרים הפרטיים הללו, וזה היה נורא מסקרן מבחינתי מה יש בקופה הזה.

אז הפעם יצא לי לישון באחד. ישנתי על הדרגש העליון שגם זה היה תענוג.

נזכרתי בנסיעה האחרונה שעשינו, ממש לפני שעזבנו את רוסיה. אז היתה מהומה באחת התחנות כי משהו נגנב והיו שוטרים. גם הפעם היו שוטרים בקרונות והיו גם כמה שיכורים.

האנשים שהיו איתנו בקופה, לעומת זאת, היו ממש נחמדים - אמא עם ילד קטן ובחור נשוי צעיר.

בקיצור, אני נהנתי מהנסיעה. אפילו מהביקור בשירותים. היה בכל העניין משהו נוסטלגי שהפך את זה מנסיעה לא נעימה לחוויה.

באותו ההקשר, אני חייבת לציין שגם השירותים בתחנה היו מיצג אנתרופולוגי מעניין. בוטקה שמחולק לארבעה תאים גבוהים, שירותים של בול קליעה על ריצפת בטון, קצת שחור ומלוכלך ובלי דלתות לשירותים. האישה שעובדת שם וגובה 20 טטרי על הכניסה הרגיעה אותי שהגברים נכנסים בצד השני ככה שזה בסדר להשתין כשאין דלת. נגיד שאחרי פעם אחת אני אנסה למצוא שירותים אחרים, אבל בסה"כ כחוויה חד פעמית, זה אפילו מעניין.