חטא ההיבריס או כיצד היום הקל ביותר בטרק הפך ליום חילוץ

עשינו את הטרק מאושגולי למסטיה. זה הטרק ממסטיה לאושגולי שכולם עושים, רק שעשינו אותו הפוך בהמלצת בחור פולני. הטענה שלו היתה שלנווט הפוך קל יותר, וזה כנראה נכון, וממילא הרעיון של לחזור למסטיה נראה לנו כיפי יותר מלחפש מונית שתחזיר אותנו ביום האחרון.

מדובר בטרק של ארבעה ימים והוא מחולק לפי כפרים שבהם ניתן לישון או לעצור - מתחילים באושגולי , ישנים באיפרלי , בלילה הבא ישנים באדישי, בלילה האחרון ישנים בזבישי ואז חוזרים למסטיה. היינו עם אוהל כך שהחלוקה עיניינה אותנו פחות ואמרנו שנעצור בשבע בערב, כאשר נגיע לאן שנגיע.

התחלנו באושגולי בצהריים, בערך באחת, אחרי שאכלנו קופדרי שעליו אריק דיבר עוד בארץ. הלכנו די מהר ובערב עברנו את איפרלי והגענו עד העליה לפס שבין איפרלי ואדישי. ישנו בבקטת אלפיניסטים ורועים ישנה וקמנו מוקדם כדי לחצות את הנהר. הנהר זורם מהפשרת שלגים בקרחון הצמוד ומפלס המים עולה מהר כשאר השמש מגיעה לקרחון וממיסה אותו. לנהר הגענו בשמונה וחצי בבוקר והצלחנו לחצות בלי בעיה לפני שהקרחון נמס ממש. המים היו קפואים והמים זרמו בחוזקה, אבל אחרי כמה דקות בשמש התחממנו והמשכנו ללכת. בדרך עשינו ארוחת בוהריים של פטל. אכלנו כל כך הרבה שלא יכולנו לאכול יותר פטל בהמשך היום. בצהריים הגענו לאדישי ולאחר ארוחת צהריים טובה המשכנו ללכת והגענו עד אחרי זבשי, לאחד הכפרים הבאים בדרך למסטיה. נשארנו לישון אצל משפחה נחמדה על הדשא ובאופן כללי היינו במצב רוח מרומם אחרי שסיימנו יומיים וחצי של טרק ביום וחצי. השביל היה ברור וגם אם לא היה ברור הרי שבכל מיקרה למדנו כבר מהטרק הקודם שבגדול צריך ללכת בשביל שהולך בכיוון המתאים ומקסימום אחר כך להחליף לשביל אחר שמוביל לכיוון הרצוי. נשאר לנו יום אחד של הליכה וכבר חשבנו שבצהריים נהיה במסטיה ונשתה בירה אצל רוזה.

פה כבר נהיינו יהירים. קמנו בבוקר מוקדם ולאחר ארוחת בוקר טובה התחלנו ללכת. לפי המסלול במפה השביל הלך למעלה לעבר ההר. ראינו פיצול שבילים, האחד הוביל למעלה בזיגזג ברור יחסית והשני למטה לכפר. מהכפר היה זיגזג לא ברור. החלטנו ללכת לכפר כי מקסימום נעלה אחר כך בדוך. זאת היתה הטעות היהירה הראשונה - לא ללכת מהמסלול הברור. בכפר לא ראינו מסלול שעולה וניסינו לעלות בשביל ביער מתוך הנחה שהוא יתקל במסלול. זה לא קרה. ירדנו והחלטנו ללכת בשביל 4x4 כדי להגיע מהר למסטיה. אלא שאז ממש לפני הירידה לשביל 4x4 החלטנו שנלך על השביל ביער, נאסוף פטריות ונבשל אותן בערב. לפי המפה ב gps היה אמור להיות שם שביל עד למסטיה - זאת היתה הטעות היהירה השניה שכן השביל לא הופיע על המפות אלא רק על המפה הישנה בטלפון. השביל התחיל רחב, אבל בהמשך נהיה צר ובסוף נעלם. פה היתה לנו טעות יהירה נוספת שכן החלטנו שאנחנו נצליח לעבור ביער ובטח כבר נעלה על שביל כלשהו. זה עבד לנו במסלול הקודם ולכן לא לקחנו את ההחלטה הגיונית של להסתובב ולחזור לשביל 4x4. אבל הפעם זה היה יער עבות והיה קשה ממש לעבור בו. למרות זאת המשכנו לפלס את דרכנו בכיוון מסטיה. מפה כבר עשינו רצף נוסף של החלטות שגויות שהובילו אותנו לשבת על גבעה קטנה על מצוק חולי ולקרא לחילוץ. ראינו נחל קטן והחלטנו לרדת איתו עד הנהר, לעבור על גדת הנהר ולמצא גשר לכביש הראשי שהיה ממש מולנו. לאחר ירידה לא פשוטה שכללה גלישה קשה על ענפים ואדמה הגענו למטה כשמתחתינו מצוק. כדי לרדת לנהר היה צריך לעבור כמה מעברים של דרדרת חולית - האבנים החליקו ונשברו תחת הרגליים ומתחת היה מצוק בחלק מהמקומות ומתחתיו נהר. ניסינו לעבור את אזורי המצוק כדי לרדת למטה. אחרי שאריק החליק מטה הוא ראה שלא יהיה מעבר ליד הנהר. החלטנו לעלות. העליה בדרדרת החולית היתה כמעט בלתי אפשרית ומסוכנת מאוד. לאחר מאבק של כשעה שבעקבותיו התקדמנו רק במעט כלפי מעלה, ואילו התשנו את כוחותינו רגשית ופיזית, החלטנו לקרא לחילוץ.

המחלצים הגיעו די מהר. הצלחנו להסביר להם יחסית בקלות היכן אנחנו, היות והיינו ממש מול הכביש הראשי. ביקשנו שיעברו לאט עם הרכב וכשראינו אותם ביקשנו מהם לעצור. נופפנו בשמיכת מילוט שהחזירה את קרני השמש והם ראו אותנו. הם עלו עם גרזני קרח וחבלים וחילצו אותנו מהמקום.

שמחים ומוכנים לצאת לדרך

בדרך מאושגולי לאיפרלי - שביל אפר עם נוף מדהים

בדרך מאיפרלי לעליה לפס

ביקטת הרועים שבה העברנו את הלילה. הדבר היחיד שהיה חסר בה זה מטטא

מבשלים ארוחת ערב

הנוף מהבית הזמני

המתנה למי שקם מוקדם

דיין - הכלב שטייל איתנו - עלה ראשון לפס

אדישי

האמת להזמין חילוץ זה קצת פאדיחות. מצד שני עדיף את זה מאשר הסיכוי להפצע או למות. אז ישבנו שם על גבעה קטנה של חול וחיכינו לחילוץ. בזמן הזה הצטלמנו קצת, שיתפנו סיפורי פאדיחה והתחבקנו. כי אם כבר ביהירותינו נתקענו על גיבעת חול קטנה מעל מצוק אז לפחות ננצל את הזמן כמו שצריך.

ניצלנו את הזמן לחיבוקים וסיפורי פאדיחה - כי זה מה שעושים כשנתקעים על גבעת חול קטנה

ואלה מחצית מהמחצלים - שלושה אנשי חילוץ ושלושה אנשי משמר הגבול - תודה לכולם :)

  

הרגע הכי מפחיד בשבילי היה כשכמעט החלקתי מעל מצוק. למזלי אריק נתן לי יד והציל אותי.

לא יודעת לגמרי מה אני מרגישה לגבי העיניין. די הרבה בושה על ההחלטות היהירות והמטופשות, על זה שלא התעקשתי להמשיך על המסלול כשאני יודעת שלרדת מהמסלול עלול להיות מסוכן, על זה שלא התעקשתי לא לרדת לנהר כשידעתי שלפי המפה עלול להיות מצוק, על הצורך בחילוץ ועל זה שהמחלצים הצליחו ללכת על הדרדרת הזאת בקלות יחסית בעוד שאני הצלחתי בקושי. אני מניחה שהרגש הכי גדול זה בושה. אחריו יש את האשמה על אותן ההחלטות השגויות. 

אבל הכל טוב כשזה נגמר טוב, כן זה בתרגום ישיר מרוסית וזה המשפט ששמענו הכי הרבה. אני מאוד שמחה שאנחנו בריאים ושלמים וביחד.

הכל טוב כשזה נגמר טוב - בריאים, שלמים ואוהבים במסטיה