רשימות מהשביל: מטפסים בטונסאי - ומה זה עשה לי לבטחון העצמי

בטונסאי יש הרבה מטפסים. כשאנחנו היינו שם היו הרבה מטפסים מרוסיה שהיו בחופשת החורף / חופשת טיפוס. אנחנו התחברנו עם כמה מהם ופגשנו חברה נהדרים, בילנו את ערב השנה החדשה עם המון אלכוהול והרבה צחוקים. האמת הרבה אני לא זוכרת מאותו ערב.

בכל מקרה, חופשה זאת דרך אחת להסתכל על זה. זה דומה יותר למחנה אימונים מרוכז. בתשע בבוקר הם כבר מתחילים לטפס - הכוונה כבר במצוק אחרי ארוחת בוקר והכל וזה הלוז לימים שבהם הם כבר לא מתאמנים ברצינות. כשהם התאמנו ברצינות במשך שבועיים זה היה שלושה ימי טיפוס אינטנסיבבים שמתחילים בשמונה ועד השקיעה ואז יום מנוחה של טרק וחוזר חלילה. המטרה - להעלות דירוג ולהתחזק.

ואז כמובן מתחילים הדיבורים - המסלול הזה והמסלול הזה, האם אתה מאתגר את עצמך פיזית, מנטאלית. והדיון שהשאיר אותי הכי בשוק בעולם ועם הכי מעט בטחון עצמי שיש - אחוזי שומן. לשמוע בחורה רזה ששוקלת בקושי ארבעים קילו מכריזה שעליה לרזות ולהוריד את השומן התת עורי, ויושבת לידה עוד בחורה גבוהה ורזה שהיא תזונאית ספורט ומייעצת לה שהיא אכן צריכה לעשות זאת. פה כבר לא ידעתי בכלל מה לעשות.

בתור אחת שמטפסת 6a בתאילנד ו 5ים בישראל וניו זילנד, הרגשתי ממש אבודה. יחד עם משקל העודף שלי והריפוד בכל המקומות הנכונים והנכונים פחות, הבטחון העצמי שלי ממש צנח לריצפה. אומנם אחר כך הצלחתי לאסוף אותו, להתעלם מהסטנדרט ההזוי, ולאתגר את עצמי במסלולים (6b). אבל בכל זאת זה היה קשה.

היה גם צד שפוי יותר. היתה שם אלפיניסטית תותחית שמטפסת 7a, היא לא היתה רזה. פשוט בחורה רגילה עם ריפוד במקומות הנכונים. האמת רגילה היא לא היתה רגילה, היא היתה מאוד מרשימה, מאוד עצמאית ומאוד חזקה.

לא יודעת מה אני רוצה להגיד בפוסט. אולי סתם להוציא את התסכול שהיה לי שם, בין כל הבחורות היפות והרזות שבכושר ומטפסות טוב או רצות ונראות כמו דוגמניות, ועדיין מנסות לרזות עוד, היה לי ממש קשה להיות בבגד ים או להרגע.

יש גם מקומות ותקופות כאלה. להם אין לי עדיין פתרון אמיתי. בטח זה טמון בבטחון עצמי גדול יותר ובהשלמה וקבלה של הגוף שלי - עוד לא מצאתי את הנוסחה לזה ואני בחיפוש פאסיבי אחריה.