היה נראה שהטרק מאטסרי למסטיה מתגמל אותנו בכל פעם שאיבדנו את הדרך וירדנו מהמסלול. זאת אולי מסקנה מסוכנת כפי שיתברר בהמשך, אבל לפחות למסלול הזה, המסקנה היתה ברורה - כשיורדים מהדרך הראשית מקבלים מתנות.
לא הצלחנו להתחקות אחרי השביל הנכון לפס הראשון. אבל, תוך כדי עליה ישירה לפס דרך העמק מצאנו פטל ואוכמניות. ואלו לא פטל ואוכמניות קפואים, אלא פירות יער מלאי טעם שגרמו לי להתאהב מחדש בפירות הללו.
גם את תחילת שביל היער לא הצלחנו למצוא, אז החלטנו לרדת דרך היער לפי הכיוון הכללי של הכפר. אחרי חצי שעה הגענו לשביל המסומן אך החלק הכי כיפי היה במהלך החצי שעה הזו - המון המון פטריות יפות וטובות. שדות מלאים של פטריות לבנות, הנחשבות להכי טעימות. בסופו של דבר נכנענו ואספנו כמה. מהרגע שהגענו לשביל הנכון היו כבר פחות פטריות. לצערנו הפטריות שאספנו לא שרדו - כשירדנו למטה לכפר גילינו שהשקית של הפטריות נקרעה וכולן נפלו פרט לאחת, אבל זה לא הפחית במאום מחווית איסוף הפטריות.
ביום השני פספסנו את העליה לגולי פס והמשכנו במסלול אחר שהוביל אותנו אל מפלים מדהימים ושדה מלא בפטל. למרות שנאלצנו לחזור אחורה שלושה קילומטרים והספקנו פחות ממה שתכננו באותו יום, התנחמנו בכמעט קילו פטל :)
ביום האחרון קיבלנו הפתעה דווקא על השביל - נביעה טעימה. אך לאחר כמה צעדים התברר שלא ניתן לרדת להמשך השביל ממקום הנביעה. הירידה הנכונה היא דווקא במקום כזה שבו לא ניתן יהיה לראות את הנביעה.
בטרק הזה כמו גם בחיים לפעמים היה שווה לרדת מהשביל הנכון והברור.
 |
| לא להתבלבל - זאת פטריה רעילה! היא רק נראית ממש יפה |
 |
| אלה הפטריות האכילות, שנחשבות להכי טעימות |
 |
| אוכמניות |
 |
| כמעט קילו פטל - לגמרי בחינם מאמא אדמה |
 |
| קינוח בארוחת הערב |
 |
| ולסיום - הנביעה |
