יום רביעי, 8 ביולי 2015

בנגקוק

בנגקוק פשוט יפה. משום מה כשמחפשים באינטרנט עצות של מטיילים על תאילנד, כמעט כולם אומרים שהזמן לבנגקוק זה בסוף הטיול כדי לעשות קניות, וחוצמזה אין מה לעשות בה. האמת זה משהו ששמעתי גם מהרבה חברים.
אז אני רוצה לתקן את הרושם הזה- בנגקוק מהממת! והשווקים זה לא רק בשביל קניות, זאת חוויה בפני עצמה.
זאת עיר מאוד מודרנית וכל מה שתחשבו שבא לכם לעשות בטוח תמצאו.
אנחנו בילינו יומיים בבנגקוק בתחילת הטיול ויומיים בסוף וזה לא מספיק. לא הספקנו לראות כלום. 

הגענו בסוף השבוע, בשבת בערב, כך שהיה לנו רק את יום ראשון לחוויות סוף השבוע. בסופי השבוע השווקים של בנגקוק מתמלאים. ישנם שווקים שפתוחים רק בסוף השבוע, אבל גם באלו בפתוחים באמצע השבוע, אם תבואו בסופ״ש תגלו פינות שפשוט לא קיימות בימי העבודה. 
המטרה הראשית שלנו היתה להגיע לשווקים שאליהם באים המקומיים, אולם בביקור הראשון שלנו זה לא צלח. קודם כל נראה שהתיירים והמקומיים מגיעים לאותם המקומות, ודבר שני כולם, כולל התאילנדים,ההפנו אותנו לשוק הגדול של סוף השבוע - צ׳טוצ׳נג.

בשוק יש הזדמות טובה לטעום הכל מהכל. באיזור האוכל יש המון דוכנים של פירות ים, דגים, פד תאי, שייקים - הכל. בנוסף ישנן מסעדות קטנות, לרוב עם שולחנות ארוכים ויושבים שם עם מי שבא. ויש כמובן אנשים שעומדים במקומות שונים בשוק ומוכרים גלידה, ממתקים, פירות, אגוזים - אין לזה סוף. ראינו בחורה יושבת ומקפלת ליים, אגוזים ועוד משהו בתוך עלים. הנחתי שיהיה לזה טעם שמזכיר עלי גפן ממולאים. אבל פה היתה הטעות שלי - לתאילנדים יש חיבה מיוחדת למתוק וזה היה מתוק בטירוף. אבל אם כבר התחלנו עם ממתקים אין סיבה להפסיק. הדבר הבא בתור היתה גלידה - מוגשת בתוך חצי קוקוס. את הקוקוס אפשר לגרד מהדפנות ולהוסיף לגלידה ובנוסף אפשר לבחור תוספות - אורז מתוק צהוב או ירוק, תירס, קוביות שחורות של משהו, קוביות ורודות של משהו ובוטנים - כל התוספות מתוקות והחוויה הזויה קצת לטעם הארופאי, ועם זאת טעימה בטירוף. אחרי כשעה נהיינו רעבים שוב והחלטנו לנסות את מה שהתאילנדים עמדו בשבילו בתור. זה היה נראה מבטיח מאוד - משהו שנראה כמו כדורי מלון, וכדורי ליצ׳י ועוד משהו לא מזוהה, עם חלב כלשהו וסירופ ורוד - אני הנחתי שזה מלבי. אומנם צדקתי בזה שהמאכל מתוק אבל הטעם לא הזכיר שום דבר חוץ מהרבה סוכר עם ג׳לי ועוד הרבה סירופ סוכר. ישבנו טעמנו והבנו שזה לא בשבילנו.
בסוף היום נכנסנו לאחת המסעדות. החלטנו שהפעם צריך אוכל ואנחנו לא מסתכנים יותר עם דברים שאנחנו לא מכירים. אז הזמנו סלט פאפאיה, עוף בקארי וכמובן שני טייגר. זה היה העוף בקארי הכי טעים שאכלנו. דיברנו עם בעל המסעדה. במהלך השבוע הוא עובד כטכנאי של ציוד מחשבים ובסוף השבוע הוא מבשל - זאת האהבה שלו, ומרגישים את זה בכל ביס.

החנויות בשוק קטנות ומגוונות. ואפשר למצא שם מה שאפשר למצא כמעט בכל שוק בתאילנד - בגדים, תיקים, נעליים, טלפונים, מוצרי אלקטרוניקה, כלים לבית, תמרוקים, מזכרות ועוד ועוד. אפשר גם למצא לא מעט יצירות אומנות. האומנות האורבנית בבנגקוק חוגגגת. בשוק ישנו רחוב שלם של גלריות של אומנים מקומיים עם יצירות מדהימות. שווה להכנס לראות ולדבר עם האומנים המקומיים.


גלידה - מוגשת בתוך חצי קוקוס. אפשר לבחור גם תוספות -
אורז מתוק צהוב או ירוק, קוביות שחורות של משהו ובטונים

עלי גפן ממולאים
בגירסת המתוק מתוק


מלאבי? כי זה שוב מתוק


אומנות אורבנית

















ממקום למקום התניידנו בתחבורה ציבורית. אומנם הטוקטוק הוא אמצעי תחבורה מפורסם, ואכן חוויה חובה - לנסוע בכבישים עמוסי מכוניות בטוסטוס של שלושה גלגים + עגלה, אבל מעבר לחוויית החובה אין בזה שום צורך. התחבורה הציבורית מאוד נוחה, היא מחברת בין כל המקומות המרכזיים, היא זולה (15 באט לשניים במקום 150 על טוקטוק) ומאפשרת לראות את העיר מזווית אחרת. התאילנדים מאוד נחמדים ועוזרים וגם גוגל מסייע לנווט ולהבין איזה אוטובוס לקחת. חוץ מהאוטובוס יש גם סירת מנוע על הנהר, היא עוצרת בתחנות ספציפיות אבל כל התחנות קרובות לאיזורי אטרקציה - הקוואסן, ארמון המלך, מקדש בודהה, צ׳יינטה טאון ועוד. קרוב לוודאי שבתור תיירים יציעו לכם לעלות לאונייה פרטית או אוניית לוקסוס לתיירים. היא עולה פי חמש לפחות ועושה את אותו הדבר.

ביום השני בבנגקוק החלטנו לבלות באתרים. יום שני - היום הראשון בשבוע. בבוקר כל הרחובות שקטים, הבדל עצום לעומת הבלאגן של הסופ״ש. התחלנו במקדש שסמוך לרחוב הקוואסן. מהרגע שנכנסים למקדש יש אווירה של קדושה. התאילנדים באים להתפלל, לשים פוג׳ה, ולהבעיר קטורת. סיירנו במקדש והשקט של תחילת השבוע התחיל לעטוף אותנו. המשכנו בדרכנו לסירה, דרך איזור של מנזר, ולקחנו את הסירה לעבר ארמון המלך ומקדש הבודהה מאזמרגד.  

ארמון המלך הוא מקום מהמם ביופיו ולדעתי זהו ביקור חובה. רק תזכרו להגיע בלבוש מכבד - הכניסה בשורט וגופיה אסורה. המחיר עלול להראות גבוה יחסית לדברים אחרים בתאילנד אבל אם תשבו אותו לכל מוזאון באירופה הכניסה עולה פחות. העיצוב במזרח שונה לגמרי מהקרירות בעיצוב של המערב. הכל מצופה בזהב ואבנים בוהקות. מלא פסלים מצויירים ודמויות מושקעות עד הפרטים הקטנים. פרחים, קטורת וצבע, עוד צבע ועוד המון המון צבע משתלטים על הכל. ישנם קירות שלמים המוקדשים לסיפורי בית המלוכה, מאויירים לפרטי פרטים של הבעות פנים, ומוגזמים משהו מבחינת הדמויות. המקום מרגיש קצת כמו אגדה ואפשר לבלות במקום שעות.


שקט ושלווה בתחילת השבוע
פסלי ענק מלאים בפרטים





משתאים ומתפעלים

פרטים ואבנים בוהקות
כמו באגדה - אפשר לבלות פה שעות























אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה