יום שני, 27 באוקטובר 2014

תולעים זוהרות

באי הצפוני בניו זילנד, ליד wiatomo ישנן מערות שבהן יש תולעים זוהרות. מדובר בזחלים אשר בגופם ישנו אברון הפולט אור כחול. הזחל יכול להגיע עד לשלושה סנטימטרים אבל האברון הזוהר הוא קטן ונראה כנקודה. הזחלים יוצרים רשת חוטי משי המשתלשים למטה ומשמשים לתפיסת הטרף שלהם. חרקים  נמשכים לאור של הזחל ונתפסים בקורים. כשהזחל ניזון מספיק ומגיע לגודל של כשלושה סנטמטרים הוא הופך לגולם הזוהר גם הוא ואז לזבוב בוגר. הזבובים הבוגרים חיים כמה ימים בלבד, מזדווגים והנקבה מטילה כמאה שלושים ביצים בשורות של ארבעים- חמישים ביצים. היות והזכרים לא מסוגלים לעוף רחוק, נוצרות מושבות גדולות של הזחלים קרובות אחת לשניה. הם נמצאים במערות או בכוחים קטנים לצידי הכביש וכשהם זוהרים זה נראה כמו שמיים מלאי כוכבים. אגב אם הזחל רעב הוא מאיר חזק יותר מזחל שכרגע אכל.

בשביל לראות את הזחלים הזוהרים צריך להיות חושך. במקור חשבנו שהם נמצאים רק במערות אבל מאט, בחור שהתארחנו אצלו, אמר שהם נמצאים גם בצידי הכביש בכוחים קטנים. לקחנו פנסים ויצאנו אל מחוץ לחווה שלו להליכה קצרה. ואכן אחרי כמה עשרות מטרים התחלנו לראות נקודות זוהרות בקבוצות. השמיים היו מכוסי עננים ואנחנו היינו בחווה באמצע שום מקום. ללא פנסים השביל היה נראה רק בקושי כאשר צמחיה עבותה שיצרה קו ברור בינה ובין השמיים מסמנת את האיזור בו נגמר השביל ומתחיל המצוק. מהצד השני של הכביש היו התולעים הזוהרות. אריק ונדב, בחור ישראלי חמוד שהתארח גם הוא אצל מאט, התעכבו כדי לצלם את הנקודות הזוהרות ואני החלטתי להמשיך הלאה בשביל ולחפש עוד מושבה. 

מה אני אגיד לכם, נראה לי שמערכת יחסים מרככת לך את הלב והתעוזה. אני לא לקחתי פנס אבל לא תכננתי להתרחק הרבה וראיית הלילה שלי טובה. ובכל זאת, משהו בחושך היה מאיים מאוד. למרות שידעתי שאריק ממש קרוב היה משהו לא נוח בלפסוע בשביל החשוך. מגוכח ככל שזה ישמע סרטים של מפלצות התחילו לרוץ לי בראש. הבנתי לגמרי שזה הכל הזיה ובכל זאת להמשיך לפסוע הלאה היה לא נוח. למרות זאת היתה תחושה מסקרנת והמשכתי הלאה בידיעה ברורה שזה בטוח לחלוטין. החושך לא נעים כל כך. חשבתי על תרגיל הסולו בקורס odt, שם היינו שעה בחושך. איך אז ממש כלום לא הפחיד אותי ועכשיו מפחיד קצת. בכל זאת מערכת יחסים טובה מרככת לך את הלב. יש פחות סיבות להלחם ויותר רצון לחיות. נזכרתי גם בקורס הישרדות של גיא סרוסי שאמר שהדבר הכי חשוב זה לדאוג למדורה עובדת לפני רדת החשכה, כמובן בתנאי ויש לך חמצן. הבנתי למה, יש משהו מנחם באור וביכולת לראות מה קורה. הבנתי גם עד כמה אנחנו מסתמכים על חוש הראיה והערצתי עוד יותר את אורלי שהיא עיוורת. כמה דקות הליכה בחושך וכל כך הרבה מחשבות.

אחרי קצת זמן הצעדים נהיים בטוחים, גדולים ומהירים יותר. מסתבר שהתרחקתי לא מעט. זה היה שווה כי מצאתי מושבה גדולה יותר של זחלים. היתה שם ממש פיסת אדמה שכשעומדים תחתיה היא נראית כמו פיסת שמיים מלאה בכוכבים. ניסינו לטפס למעלה להיכנס ליער כדי לראות את הזחלים מכסים הכל סביבנו. זה לא עובד. הם באדמה. פשוט ראינו אותם כי היה קיר אדמה לצד הכביש.



שקיעה מהבית של מאט (אריק צילם)
זה אכן נראה כמו בסרטים

התולעים במערה

כמו כוכבים בשמיים.
לא ניתן להעביר בתמונות עד כמה הן זוהרות
או עד כמה הלילה חשוך :)




















2 תגובות:

  1. "הדבר הכי חשוב זה לדאוג למדורה עובדת לפני רדת החשכה, כמובן בתנאי ויש לך חמצן". אמצתי. :)
    תודה איר.

    השבמחק
    תשובות
    1. מצויין. את זה למדתי מגיא סרוסי מגיא והר - אני מעבירה את זה הלאה :)
      ואני אשמח לראות אותך מטיילת איתנו כשנחזור.

      מחק