להנות מהדרך

שום נוף בעולם כנראה לא יהיה שווה אם תסבול כל הדרך בטיול, אני לפחות עוד לא נתקלתי באחד כזה. חייבים להנות מהדרך עצמה כדי להפוך את כל החוויה של הטיול למהנה, שווה וכזאת שבעוד כמה ימים תזכור לטובה. הנוף מהפיסגה, נוף של אגמים או מראה מפל הם רק הדובדבן שבקצפת, אבל מסביבו יש קצפת. סליחה עם מי שלא אוהב קצפת, אני איתכם, אבל זאת המטאפורה הידועה.

ויש הרבה דברים להנות מהם בדרך - האוויר הצח, ההליכה עצמה, הידיעה שאת עושה את מה שהחלטת לעשות, האתגר או ההתגברות על מיכשולים, זמן מדיטציה, שיחה טובה שמתפתחת בדרך, הנוף, השקט ונשיקות מאריק למרות שהוא עושה איזו עליה שהוא מבחינתו היה מוותר עליה. לפעמים ההליכה היא לא פשוטה, לפעמים מאתגרת, לפעמים יש שמש מחממת ולפעמים קר ויש גשם, כן זה לא כיף אבל גם אז יש הרבה ממה להנות. כמובן שזאת בחירה אישית, אפשר לעשות טרקים רק כשיש מזג אוויר מושלם, אפשר גם לקטר וללכת רק כדי לראות את אותו נוף מובטח. אבל החיים לא מושלמים, לפעמים יש מזג אוויר רע, לפעמים הוא משתנה ממש מהר, לפעמים הנוף זה לא מה שציפית, אם לומדים להנות מהדרך עצמה אז כל אלה לא משנים בכלל. גם אם לא נגיע לנוף המובטח בגלל עננות כבדה או תנאים המסוכנים מכדי להמשיך עדיין נהננו מהדרך.

עשינו אתמול את ה Tongariro Alpine Crossing שנחשב לאחד ממסלולי היום היפים בעולם. לא סיימנו אותו. די בתחילת המסלול יש עליה להר הגעש Ngauruhoe והחלטנו לעלות. לקראת סוף העליה מזג האוויר השתנה. לפי התחזיות הבטיחו יום בהיר ואכן בבוקר לא היה ענן אחד בשמיים והיה יום מהמם, אבל פתאום התחילו להגיע עננים להר והרוח התחזקה. הגענו לפיסגה וזכינו בחמש דקות של פיסגה בהירה, צילמנו כמה ותמונות וכבר ירדנו בתוך עננים. החלטנו להמשיך לאגמים ולקוות שהעננים יעברו, אבל היכנשהו באמצע הדרך הרוחות כבר היו חזקות מאוד וכל מי שניסה להגיע לאזור האגמים אמר שפרש באמצע כי לא רואים כלום. המצב לא היה נראה לי מסוכן היות והיינו מצויידים היטב גם בבגדים חמים, גם בבגדים לגשם וגם בערכת השרדות למצב חירום, מזג האוויר היה רע אבל כבר טיילתי במזג אוויר גרוע בהרבה. אני הייתי ממשיכה עוד קצת, אז נכון שפחות כיף אבל אולי היינו רואים את האגם, אבל אריק כבר הפסיק להנות אז הסתובבנו. הוא די התפלא שעדיין נהנתי למרות שלא ראו כלום מהנוף, אבל היה לי מעניין ומאתגר במזג האוויר החדש וכמו שכבר אמרתי זה פשוט עיניין של למצא את מה שטוב במצב.

היה לנו טיול כיפי ומהמם - טיפסנו לפיסגה של הר געש, הלכנו בשלג, ראינו את לוע הר הגעש הרדום, וראינו גם עשן מפיסגת המשנה שליד, עלינו בדרדרת ואני בהחלט למדתי ללכת טוב יותר על דרדרות וגלשנו למטה על דרדרת, אכן מסתדבר שהשתפרתי פלאים גם בזה. אני נהנתי גם ממזג האוויר הפחות טוב, דברים נראים אחרת כשיש עננים. והיה עוד יתרון - כולם חזרו לרכב, אז הטרק העמוס בעולם (1500 איש ביום) היה לגמרי רק עבור שנינו. 

אגב היום, הלכנו שוב למסלול רק הפעם מהצד השני. ידענו שיהיה מזג אוויר רע למעלה אבל קיווינו שנצליח להגיע בלי בעיה למעיין החם שבאמצע הדרך בין החניה ל Ketetahi hut. לא הצלחנו להגיע כי הרוחות והגשם היו חזקים מדי אבל הבנו מדוע זה נחשב לאחד הטרקים היפים בעולם - מתחילים באיזור הר געש בעל מראה מדברי ומסיימים ביער טרופי, והנופים מהצד של ketetahi בטח מהממים ביום בהיר.

הנוף מאמצע העליה ל Ngauruhoe

וזה הנוף כשהוא מתחיל להתכסות בעננים

הספקתי לעשות תמונת קפיצה עם שמיים נקיים

אריק כבר לא הספיק.
כשהוא הצטלם מביט ללוע הר הגעש כבר היינו בתוך ענן

שוב שלג ושוב לא רואים כלום.
איזה דה-ז'ה-וו מאיזה קזבג... האמת גם פה קפאו לי הידיים

soda spring

האמת כשמעונן הנוף הזה הרבה יותר עוצמתי.
וגם נחמד לקבל אותו ללא כל שאר המטיילים :)

משפט שהופיע על תמונה אצל מאט ומאוד אהבתי. הוא היה נראה מתאים לפוסט הזה ושאלתי את אריק אם יש לו תמונה של קשת.
הוא אמר שלא צילם אף פעם וגם לא ראינו קשת בטיול הזה.
באותו יום ששאלתי ירד גשם אחר הצהריים ואז שוב יצאה השמש - זאת התמונה מהחצר.