מדורת מטיילים

גולדן ביי - טקקה, פיינס פורד וכמובן ההנדוג.

נסענו לטפס ב pynes ford שבגולדן ביי. כולם אומרים שזה אחד המקומות הכי יפים לטיפוס בניו זילנד, אבל בעיני אתרי הטיפוס שבהם היינו בצפון - froget edge ו mangaoakiwa היו יפים יותר. אולם בלי ספק אווירת הטיפוס הכי טובה היא בפיינס פורד.

המצוק בפיינס פורד

pohara - מצוק חוף יפיפיה במרחק 10 דקות נסיעה מפיינס פורד.
אני אהבתי את פוהרה יותר

 

בהאנדוג (hangdog)  - הקאמפ הכי טוב בניו זילנד

בכל מקרה, אחרי חודש וחצי בהם כמעט ולא פגשנו חברה צעירים שיכולנו להתחבר אליהם הגענו לhangdog ופגשנו את כריסטיאן ואנה, זוג גרמני. כריסטיאן היה יינן ועכשיו מורה ואן עבדה בחברת פארמה גדולה ועכשיו החליטה להחליף מקצוע לעובדת סוציאלית. אכלנו ארוחת ערב ביחד ויום למחורת הם נסעו לעיר ליום מנוחה ואנחנו הלכנו לטפס. בטיפוס פגשנו את פלור ואקסבייר,הצרפתים, והחלפנו טלפונים. אקסבייר עבד בעבודות גובה בצרפת עד שנמאס לו והוא רצה לטייל בניו זילנד ופלור פשוט מטיילת כל הזמן. הם גרו בישוב קטן שבו מגדלים את כל האוכל לבד, מכינים גבינות ויין ובגדול חיים את החיים הצרפתיים. בערב היינו אמורים לצאת איתם לפאב אבל היינו עייפים וויתרנו.

בבוקר למחורת כריס ואנה חזרו. שמחנו כשהם חזרו והרגשנו תחושה מוזרה, התגעגענו אליהם למרות שהכרנו אותם רק ערב אחד. הלכנו לטפס יחד ואחרי יום נהדר החלטנו להכין יחד ארוחת ערב, שהיתה גם ארוחת שישי. אריק ואני נסענו להביא דגים שעשינו על האש, והכנו דלעת במדורה, כריס ואנה הכינו חצילים על האש ולנו היה גם בקבוק יין. דיברנו עם פלור ואקסבייר שיצטרפו והם הוסיפו בירה.

באותו ערב סביב המדורה נשארו הזקנים - אנחנו - בגיל שלושים לחיינו. וזה בניגוד לחברה הצעירים בגיל העשרים שיצאו לרוץ שישים ק״מ של המסלול באיבל טזמן יום למחורת. באותו ערב שתינו שלושה בקבוקי יין ועשרים בקבוקי בירה. ישבנו סביב המדורה ואריק שאל למה כל אחד מטייל. האמת זה היה מרגש מאוד. כל אחד חלק סיפור מאוד כנה ואמיתי. אריק מטייל כי כשהיה קטן היה לו גלובוס והוא חלם כיצד יוכל להגיע לכמה שיותר מדינות, הוא מתעניין בשפות השונות ובתרבויות השונות ורוצה להכיר את האנשים. כריס גם הוא בדומה לאריק מאוד אוהב לשמוע שפות שונות ולהכיר אנשים עם תרבויות שונות, אגב כשהוא ניסה לדבר בעברית הצליח לו ממש טוב. אקסבייר חלם תמיד לבקר במקום הכי רחוק שאפשר מהבית והמקום הכי רחוק מצרפת זה ניו זילנד. פלור לא אוהבת לחיות במקום אחד, אן שמחה שאין לה מחוייבות והיא לא חייבת לקום לעבודה או ללימודים ויכולה לעשות מה שהיא רוצה, ואני - אני לא אוהבת לטייל, אלא אם זה לתקופה ארוכה. אני אוהבת לשנות אורח חיים. אני נהנית כי בטיול הקודם שלי למדתי שהכל מסתדר, שאני יכולה להיות בחור נידח, בלי מקלחת, נעקצת על ידי יתושים או רטובה בגשם ועדיין הכי להנות בעולם כי אני עושה את מה שבא לי לעשות ולא את מה שאחרים רוצים שאעשה. למדתי שאחרי הדברים הכי פשוטים - מקום בטוח לישון, אוכל ובן זוג אהוב, הדבר הבא הכי חשוב זה לעשות את מה שאתה רוצה, את מה שממלא את הנשמה.

וכך יצא שאריק יצר מעגל מטיילים סביב המדורה והאווירה בו היתה קסומה.

אני חזרתי להוביל אז הייתי חייבת להתלהב.
מובילה את midwife crisis - כן midwife.
אני חושבת שזה שם המסלול כי באמצע אחרי הבולט שלישי
יש מנטל. מי שם מנטל במסלול של מתחילים ?!

בקבוק יין טוב מביקור יקבים ליד נלסון.
האמת שבסוף כל כך נהנו ביקב הזה - rimu grove
שהוא היחיד שביקרנו באותו יום

מאבטחת את אריק. עם כריס ואנה.
(אין תמונות מארוחת הערב כי היינו עסוקים בלאכול, לשתות ולדבר)

יום למחורת קמנו מאוחר, עם האנגאובר, והלכנו לטפס כולנו יחד. בצורה מפתיעה כולם טיפסו נהדר. טיפסנו עד מאוחר ופגשנו את סופי וג׳ארד. סופי היא מצרפת ומטיילת בעולם כבר שלוש שנים וג׳ארד הוא מהנדס מארצות הברית  שעבד בניו זילנד בתעשיית הזהב.

בערב פלור ואקסבייר הפתיעו אותנו עם גבינה שהם קנו בשוק השבת ופלור הכינה את הקרפים כי טעימים שאכלתי בחיים - קרפים על בסיס בירה, עם דבש, גבינת עזים טריה, עגבניות, גבינה צהובה, אגוזים ובזיליקום. ולקינוח בננות ושוקולד במדורה. למחורת אריק הכין את הפנקיקים המפורסמים שלו כארוחת בוקר והחלטנו שזה יום מצויין למנוחה.

אמרנו שלום לפלור ואקסבייר שנסעו לעבוד ובערב אנה וכריס בישלו ארוחת ערב - פסטה ברוטב סלק מוקרם וצנוברים, שוב ארוחת גורמה בטבע. יום למחורת ירד גשם. אנה וכריס נסעו לאיבל טזמן אילו אנחנו הסתובבנו בטקקה, עיירה היפית מגניבה, החלפנו גלגל, ועשינו טעימות ויסקי, פגשנו את סופי וג׳ארד ובערב ישבנו איתם לאכול.

טיפסנו עוד יום אחד בפוהרה ונסענו הלאה. עם געגוע ענק בלב למקום המדהים הזה שהוא ה hagdog. היה לנו שבוע מדהים מלא בדברים הטובים בחיים - טיפוס, חברים, אוכל משובח וטבע מדהים.

הנוף מלמעלה- עושה חשק לטפס גם כשעייפים

סופי ואקסבייר - מטפסים.
נראה כמו תחרות

אני מובילה - שוב הייתי חייבת להתלהב.

הפסקת צהריים  - מפגרים אבל אופטימיים.